אני רוצה להציף פילוסופיה\אסטרטגיה שיכולה לבנות עושר לטווח ארוך. הרעיון פשוט לביצוע ויעיל, בייחוד לאנשים שקל להם להתפזר. לפני שאתם משלמים חשבונות, עושים קניות הביתה או מוציאים כספים על "שטויות" רגשיות (לא שאני מזלזל בזה חלילה. רק אתמול קניתי מכשיר עיסוי לקרקפת ושלושה קילוגרמים של פולי קפה שונים) שלמו לעצמכם קודם! כלומר, לעצמכם העתידי.

גיסי ישב אצלנו לפני כמה ימים ופתח עלי עיניים אחרי שאמרתי שאין סיכוי שאקנה בגדים שלא במבצע או כאלה שהם יקרים. מה זה יקרים? הדיבור היה על מכנסי כדורסל של נייק ב120 שקל אחרי הנחה שהוא רכש. מבחינתי זה מוגזם. אין סיכוי. משם זה התגלגל לשואב עם יכולות שטיפה שהוא המליץ לי לקנות לפני שנה וגילה שעדיין עושים פה ספונג'ה ידנית בבית.

השיחה התכנסה לשורה התחתונה "כמה כסף אתה רוצה? לאן אתה רוצה להגיע?". בתרגום חופשי – תחייה, למה אתה חוסך כל כך הרבה.

בואנה, זה שאני חוסך או משקיע לא אומר שאני לא חי טוב בשגרה. למה תמיד נדמה למי שלא חוסך\משקיע שאנשים שדואגים לעתיד שלהם מקריבים את כל ההווה? אולי זה הסיפור שהם מספרים לעצמם כדי לבזבז יותר?

העתיד תכף פה

העתיד מתקרב, גם אם תרצו וגם אם לא. והעתיד הזה הולך ונהיה יקר יותר ויותר. למה? כי כסף מאבד מערכו (אינפלציה), כי יוקר מחייה (מורגש בכל תחום), כי תוחלת החיים עולה ומאריכה את זמן השהיה בעתיד, וגם כי אף גורם חוץ מאתם בעצמכם לא ידאג לכם (קריאת השקמה לחובבי ביטוח לאומי ותומכי ממשלות משני צידיה). האמת המרה היא שמי שלא ימצא דרכים שבהן כסף עובד עבורו וצומח בהתמדה, יצטרך לעבוד עד שימות. לא משפט פשוט לעיכול, אבל זו האמת.

ובוא נוסיף עוד דבר שהוא לא טריוויאלי. שחיקה מתמדת. חילוט משאבים. יבוא יום ופתאום תמצאו את עצמכם מביטים במראה ושואלים "מה עכשיו?". האם זה עוד יום שאני צריך להגיע לעבודה לשם העבודה? עוד יום שאני גורר את עצמי מהמיטה ליום חסר התלהבות ומעוף? עוד יום שאני חי חיים שהם לא שלי רק בשביל תלוש שכר? כן!. כי אין לכם ברירה אחרת. כי לא שילמתם לעצמכם עבור העתיד.

רבותיי. רוב הסיכויים שיום אחד זה אתם עומדים מול המראה. בגיל שונה, בתקופה שונה, בנסיבות שונות. וכסף כמו שאתם יודעים הוא אמצעי, והוא מתורגם לאפשרויות. אפשרות לבחור במה לעסוק או אפשרות לפרוש בכבוד, לפני הרגע שאתם מפורקים וכבויים נפשית ופיזית. וגם, להורים שבינינו, אפשרות לתת יתרון קטן לילדים על כל השאר עם דירה או תיק השקעות שירחיב גם להם את סל האפשרויות למצות את הפוטנציאל החבוי בתוכם ולייצר עוד טוב בעולם. כי מי שגדל מתוך ערכים טובים וגם מצליח לפעול בשגרה מתוך התשוקה והפוטנציאל שלו, מבלי לחשוש כל הזמן איך לשלם את החשבון הבא, בוודאות יעשה את העולם טוב יותר. רווח לכולם.

ועוד נקודה שנוטים לזלזל בה או להתעלם ממנה בגילאים צעירים. אם לא הקצתם חלק מהמשאבים בהווה עבור העתיד אתם בסבירות די גבוהה הולכים להיות נתמכים. ואם אתם לא בונים על הגרושים של ביטוח לאומי ומה שישאר מהפנסיה אז זה אומר שתתמכו על ידי הילדים. הילדים שלכם. אותם ילדים שאמרתם לעצמכם פעם שהם כבר ימצאו את הדרך שלהם ויעבדו קשה בדיוק כמו שאנחנו עשינו. אבל הם "יצליחו" בדיוק כמוכם אז אתם הופכים לעוד נטל כלכלי עבורם במציאות שאולי תהיה הרבה יותר מורכבת ויקרה מהיום. זה מה שאתם רוצים עבור יקירכם? אני בטוח שלא.

אז זה הלמה? לפחות שלי. אני בטוח שחלקכם הגדול מהנהנים בראשכם כרגע. כי אתם כאן, כי זה מטריד אתכם ברמה מסויימת, כי אתם שואפים לעתיד טוב יותר.

חוזרים לפרקטיקה

ככה זה עובד. קובעים אחוז או סכום מסויים מההכנסה החודשית עבור תשלום אישי לאני העתידי. כמה? החל מ1% ועד 50% הכל תלוי בנסיבות והיעדים. עדיף שזה יקרה בצורה אוטומטית (הוראה להעברה לחשבון אחר, תיק השקעות, כלי פיננסי כמו פוליסת חסכון או קופת גמל להשקעה, ואפילו לפק"מ) בכדי לנתק אותו מחגיגת ההוצאות העתידה לבוא.

מתי לבצע את ההעברה? מיד לאחר קבלת המשכורת.

ואז מה? ואז, חיים על מה שנותר. לאחר ששילמנו לעצמנו קודם נלמד להתמודד עם ההוצאות שמגיעות. כמובן שצריך להיות פה שיקול דעת. ניגע במה לא לעשות בהמשך.

כוחה של השיטה הזו טמון בפשטות וביעילות שלה בבניית עושר לאורך זמן. חסכון והשקעה מתקדמים לראש סדר העדיפויות, ולא משהו שאולי נעשה אם יישאר כסף בסוף החודש. גישה זו גם עוזרת להטמיע משמעת, ומאלצת אותנו לחיות במסגרת האמצעים הקיימים ולא להיגרר ל"אינפלציית סגנון החיים".

בלי להרגיש, הודות לכוחם של הזמן וריבית דריבית, הכסף שאתם "משלמים לעצמכם" יכול לגדול בצורה משמעותית.

נקודות כשל באסטרטגיה

אני נוהג להציג את שני צידי המטבע. אולי בגלל שאני מזל תאומים. אולי כי אני בנאדם סופר מחושב. מבחינתי זה נכון בכל תחומי החיים ובטח בכל מה שקשור לפיננסים. לא אחרוג מהכלל גם הפעם.

אז מתי יש לחשוב פעמיים לפני שמשלמים לעצמנו?

קרן ביטחון – אם לא הקמתם קרן חירום, שיטת "שלמו קודם לעצמכם" עלולה להשאיר אתכם ערומים פיננסית במקרה הוצאה משמעותית בלתי צפויה. לשבור תכנית חסכון או למשוך השקעה לפני הזמן די שוללים את כל התכלית בגישה.

חוסר גמישות – אנשים מסוימים עשויים למצוא את הגישה הזו נוקשה מדי. החיים הם בלתי צפויים, וייתכנו מקרים שבהם נצטרך להתאים את התקציב עקב נסיבות משתנות. אם חלק ניכר מההכנסה מועבר אוטומטית לחיסכון או השקעות, זה עלול להשאיר אותנו שדודים, בהרגשה ובאמצעים. לא צריך ללכת עם הראש בקיר אבל כן חשוב להיות מודעים לנושא ולהישאר בגבולות המשחק הפיננסי, במציאות המשתנה.

פוטנציאל לחובות – אם ההכנסה הנותרת לאחר התשלום לעצמך אינה מספיקה לכיסוי ההוצאות, תעצרו ותעשו חושבים מחדש. לא משלמים לעצמנו ואז נכנסים לחובות בגלל זה. אין פה שכל, אל תשקרו לעצמכם. ראיתי המון משפחות בפעמונים ששילמו 17% ריבית על המינוס אבל לא עצרו הפקדות לפק"ם עבור הילדים. איזה טוב אתם עושים לילדים כשאתם לא מצליחים לישון בלי דאגות בלילה?

לא לכולם זה מתאים – המציאות מורכבת מהמון דמויות. זוהי גישה אחת מיני רבות לעזור לחלק מהאנשים לפתח שריר של "הקצאת משאבים עבור העתיד". שריר מנטלי שרוב האוכלוסיה מזניחה. אם זה לא מתאים, חפשו מה כן. 

אנחנו עדיין חיים בהווה

יכול להיות שהיו לי, לנו כמשפחה, עוד כמה מאות אלפים ואפילו מיליונים אם הייתי ממשיך בחיסכון האגרסיבי שאיתו התחלתי לפני כמה שנים. למזלי, יש לי אישה חכמה שמאזנת אותי. שמזכירה לי בכל בוקר לא לוותר על שום רגע בדרך. שאפשר לשלב בין השניים, ההווה והעתיד. להינות מהמסע, לצבור חוויות, לייצר זכרונות, גם אם זה אומר לשלם לעצמנו העתידיים קצת פחות.

העתיד תלוי בפעולות שאנו עושים היום. מצד אחד אנחנו לא רוצים להגיע לעתיד חסרי אמצעים, מצד שני לא רוצים להגיע לעתיד ממורמרים, חסרי זכרונות וחוויות. תמצאו את הנקודה שבה ההווה והעתיד מתכנסים בהרמוניה.

האם מצאתם את נקודת האיזון שלכם?