כלכלת הסוכר

לראייתי חלק מסיפור העושר האישי תלוי הרבה באיכות חיים ובבריאות. אנחנו מבינים את זה במיוחד כשאנחנו לא מרגישים טוב והדבר היחיד שמעניין אותנו הוא איך להיפטר מכאב הראש או מה שזה לא יהיה.

אחד הסיפורים המעניינים והחשובים ביותר בהיסטוריה של התזונה הוא סיפורו של הסוכר. גם לי כמו לרבים אחרים אני מניח יש חולשה למתוקים. ברמה של מכירים אותי בשם בלא מעט מעגלות הקפה בארץ. אני גם לא זוכר מתי אמרתי "לא" לקינוח. אלא אם זה מרציפן. מרציפן זה לא ממתק!.

כיום, אצל רוב האנשים, המרכיב העיקרי בתזונה הוא סוכר מעובד, וכל סופרמרקט מתגאה בעושר גדול של סוכר מעובד בצורות שונות ובאריזות מגוונות, אבל אם הייתם מחפשים לקנות סוכר לפני 500 או אלף שנים כנראה שלא הייתם מצליחים. פשוט כי הוא היה יקר מידי. במאה העשירית, לפני אלף שנה, בירושלים, במחיר של קילו סוכר אפשר היה לקנות ארבעים קילו תפוחים, היום בקושי תפוח אחד. הסיפור כיצד הפך הסוכר מאחד המוצרים היקרים, למזון הזול והזמין ביותר כעבור פחות מאלף שנה הוא סיפורה של כלכלת המזון המודרנית.

הכל זה סוכר

הסוכר המעובד, הוא זה שיש בכל בית, סוכר לבן, חום או כל סוכר אחר שהופק ומוצה באופן מכני או כימי, אך גם זה שאיננו רואים, שהוסף באופן מוסווה, תחת שמות שונים: סירופ סוכר, גלוקוז, סוכרוז, סירופ גלוקוזה, עמילן מעובד, סירופ תירס ועוד, כולם בעצם סוכר. לעיתים יש שילוב של כמה מהם במוצר אחד בודד. זה מוצא אותנו בסקאלה שבין חטיפים, לתירס בשימורים ועד פסטרמה ולחם.

בנוסף לסוכר המעובד המוסף ישנן גם הפחמימות הפשוטות, שאלו בעיקר האורז הלבן והקמח הלבן וכל המוצרים שמורכבים מהם. שהם בעיקרם עמילנים, כלומר, סוכרים.

סוכר בנבכי הזמן

התהליך התזונתי המרכזי שהתרחש בעקבות גילוי אמריקה במהלך המאה ה-15, ובהמשך תהליך העיור באירופה והפעילות הקולוניאלית של מעצמות אירופה, היה מעבר אוכלוסיית העולם, מתזונה מבוססת דגן, בתהליך הדרגתי, לתזונה מבוססת סוכר מעובד. תהליך זה לא היה בעל השפעה תזונתית בלבד, אלא גם פוליטית, כלכלית וחברתית על העולם כמו שאנו מכירים אותו היום.

הסוכר שהיה מתקבל לא היה לבן כמו שאנחנו מכירים, אלא נטה לצבע חום, טכנולוגיית ההלבנה הגיעה מאוחר יותר. הסוכר הלבן שאנו מכירים היום הוא סוכר מולבן, מלבינים סוכר בדרך כלל באמצעות תמיסת כלור או סיד או גופרית. מה שאתם קוראים!.

מחירו של הסוכר היה גבוה, בדומה למוצרי מזון רבים אחרים, כי כלכלת המזון התנהלה בצורה אחרת מהדרך בה היא מתנהלת כיום. לאורך ההיסטוריה כל אזור היה מגדל בשביל עצמו את הצרכים הבסיסיים שלו והיה סוחר במוצר הייחודי, היוקרתי שלו. המסחר במזון התקיים לא בגלל שהוא זול אלא בגלל שהוא יקר.

לדוגמא, ציפורי גידלה את מוצרי המזון הבסיסיים שלה: חיטה, עדשים, חומוס, בוסתני פרי, ירקות מקשה, בעלי חיים ועוד, וסחרה במוצר הייחודי לה: שמן זית. צפת סחרה בגבינה הצפתית הידועה שלה, אשקלון בבצלים שלה, גוש חלב בדבלים שלה, רמלה ברימונים שלה, וכן הלאה. כך גם הסוכר, כמו שהגיעו מהמזרח תבלינים יקרים, כך גם הגיע הסוכר היוקרתי ממקומות שונים ונסחר בשל יוקרתו ויוקרו.

שלושה תהליכים מרכזיים יצרו את התנאים לעליה בצריכת הסוכר במיוחד במאות ה-17 וה-18, הראשון היה תהליך העיור המואץ שעברה אירופה, בו עברו רבים לאזורים העירוניים ובתי מלאכה רבים הוקמו בערים כדי לספק עבודה לתושבים החדשים, השני הוא התפתחות ההישגים הקולוניאליים של אירופה ובראשם גילוי אמריקה, מעצמות אירופה שלטו על יותר ויותר שטחים ואזורים ברחבי העולם. והשלישי הוא השליטה המתפתחת של בעלי ההון בכלכלה ובפוליטיקה.

קפיטליזם

בעלי ההון, שהיו גם הבעלים של בתי המלאכה, חיפשו לספק לפועלים העניים של אירופה מזון שיהיה קל להכנה, ייתן להם אנרגיה זמינה וגם יהיה זול. הסוכר מאוד התאים כמזון לפועלים העניים של אירופה, הוא היה קל להכנה (רק שופכים עליו מים והוא נמס), סיפק אנרגיה זמינה לפועלים כדי שיעבדו טוב יותר, אבל הבעיה היתה שהוא היה יקר.

כדי להפוך את הסוכר לזול יותר, התפתח רעיון גידולו על ידי עבדים, מה שהוזיל מאוד את תהליכי היצור. בעלי ההון ששלטו, בין היתר, על הייצור והגידול בקולוניות החלו לגדל קנה סוכר באיי הודו המערבית באמצעות עבדים מקומיים ולמכור את התוצרת הזולה לפועלי אירופה. האנתרופולוג מינץ, שחקר את הנושא, מדגיש שאחד היתרונות של צריכת הסוכר הזול על ידי פועלי המעמד הנמוך באירופה היה התייעלות הוצאת האנרגיה של הפועלים תוך איזון החשבון הקפיטליסטי של פיתוח הקולוניות. מעמד הפועלים אימץ את זה גם בבית, הפסיק לאפות לחם והחל לצרוך סוכר מעובד שהיה קל להכנה, זמין וחסך זמן.

הבנתם מה קרה פה. אנשים הפסיקו לאכול אוכל מזין ובריא ועברו לאוכל מהיר וקל להכנה בכדי שיהיה להם יותר זמן לעבוד ולהרוויח כסף שמצא את עצמו מגדיל את ההון של העשירים.

אך זה לא הספיק, עבדים מקומיים לא היוו כוח עבודה מספיק גדול, ומהר מאוד גם הצטמצמה האוכלוסייה המקומית בשל מוות מתנאי העבדות הקשים ומחלות מערביות שהגיעו לאמריקה ואיי הודו המערבית. אפריקה היתה גם היא תחת שליטה קולוניאלית, אך האקלים האפריקאי לא התאים לגידול קנה סוכר. אז הוחלט לייצא את כוח העבודה האפריקאי לאמריקה. מסוף המאה ה-15 ועד סוף המאה ה-19 הועברו 12.4 מליון עבדים מאפריקה לאמריקה.

הסוכר יצר את המוטיבציה העיקרית לחקלאות רחוקה (מעבר לים) שהשתמשה בכוח עבודה לא חופשי (עבדים), ובצד השני, מהצד של הצרכן, זה היה המוצר הראשון שהפך ממוצר יוקרה למוצר צריכה, בכמויות אדירות ובמחיר נמוך.

שיטה בה כשבצד אחד של העולם עניים (העבדים) מאכילים עניים בצד אחר של העולם (עניי אירופה) הייתה כל כך מוצלחת (עבור בעלי ההון), שעד היום שיטה זו היא ששולטת בכלכלה שלנו בכלל ובכלכלת המזון שלנו בפרט, ומהווה את הבסיס לגישה הקפיטליסטית המודרנית.

עיקר התוכן מתוך הרצאה ובלוג שנחשפתי אליו של ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק כחלק מהחיפוש האישי שלי להפחית בסוכר. בגיל מסויים זו השקעה טובה יותר מכסף לעתיד. ממליץ לבקר בבלוג לקבל מידע יותר רחב וגם מעמיק בנושא. מודעות עוזרת לייצר שינוי אומרים. התחלתי.