למה כל כך קשה לנו לחסוך?

אתם מכירים את הרגע הזה בסוף החודש, או בעת פירעון האשראי, כשאתם מסתכלים על החשבון בנק ותוהים "לאן, לעזאזל, נעלם כל הכסף"?. אתם לא לבד. לא מזמן פורסם בכלכליסט שכ־2.5 מיליון איש נמצאים באוברדראפט (משיכת יתר). כמעט 40% מסך התושבים בישראל שמעל גיל 18. אם אתם נמנים תחת הסטטיסטיקה העגומה תדעו שאתם לא לבד. רבים מאיתנו מתקשים לחסוך, למרות שאנחנו יודעים כמה זה חשוב. אז למה זה כל כך קשה? זה לא שאין נסיבות מקלות בתקופה הזו ובכלל בשנים האחרונות אבל העניין הוא הרבה יותר פנימי. נוירולוגי.

הנוירולוגיה של קבלת החלטות כלכליות

נתחיל מהבסיס. המוח שלנו לא ממש תוכנן לחסוך. כשאבות אבותינו שיחקו קרוב לקיר במערות, הם לא בנו תכניות לפנסיה. הם היו עסוקים מדי בלשרוד את היום. וגם אם היו חוסכים אגוזים לחורף, זה היה לטווח קצר, לא לעשרות שנים קדימה. אז מה קורה כשהמוח הקדמון הזה פוגש את העולם המודרני? ובכן, זה כמו לנסות ללמד שימפנזה לרכב על חד אופן. אפשרי, אבל לא פשוט.

אחד הכימיקלים החשובים במוח שלנו הוא הדופמין. הוא אחראי על תחושת העונג והסיפוק. כשאנחנו קונים משהו חדש, רמות הדופמין עולות ואנחנו מרגישים נהדר. אבל כשאנחנו חוסכים? לא כל כך. חיסכון הוא בעצם דחיית סיפוקים. אנחנו מוותרים על משהו עכשיו בשביל משהו בעתיד. והמוח שלנו? הוא רק רוצה את הדופמין שלו. עכשיו!. נסו לשכנע את הילד שלכם לוותר על גביע גלידה עכשיו בעבור קילו גלידה וממתקים בעוד שבוע. כזה הוא המוח הקדמון, ילדותי.

והנה עוד חלק במוח שזורק התראות. האמיגדלה. החלק שאחראי על פחד וחרדה. והוא עובד שעות נוספות כשמדובר בכסף. כשאנחנו חושבים על חיסכון, האמיגדלה מתחילה להרעיש "מה אם תצטרך את הכסף הזה מחר? מה אם יקרה משהו? מי בכלל מבטיח לנו עתיד?". זה כמו להיות עם חבר שתמיד חושב על התרחיש הגרוע ביותר. לא מאמין בפנסיה וחושש שכולם מתכננים לו על הכסף. לפעמים זה מועיל, אבל לרוב זה פשוט מעייף.

אז יש לנו את החלק שרוצה הכל כאן ועכשיו (דופמין) ואת החלק שמתריע מהעתיד (אמיגדלה). מי מנסה לשמור על הסדר? הקורטקס הפרה-פרונטלי. מנהל העבודה. החלק במוח שאחראי על תכנון, קבלת החלטות ושליטה עצמית. הוא זה שאומר "כן, אנחנו צריכים לחסוך". אבל יש לו תחרות קשה. המנהל הזה שלא כיף איתו במסיבות כי הוא תמיד חושב על המשימות שמחכות לו ביום המחר.

"עכשיו" תמיד נשמע יותר טוב

אחת הבעיות הגדולות שלנו בחיסכון היא ההטיה לטווח הקצר. המוח שלנו נותן יותר משקל להנאות מיידיות מאשר לרווחים עתידיים. תשאלו כל מי שהתפנק בטלפון חדש כשהישן עדיין מתפקד לא רע. הטלפון הוא כאן, עכשיו, מוחשי, באריזת מתנה. הפנסיה? איזה רחוק הלכת… נשמע כמו מדע בדיוני.
לנסות לדמיין את עצמנו בעתיד זה מאמץ לא קטן. וגם אם הצלחנו אותו "אנחנו" בעתיד מרגיש זר מוחלט.

פרדוקס השפע

בעולם המודרני, יש לנו יותר אפשרויות מאי פעם. נחמד לא? תאורטית כן. מעשית – כשיש יותר מדי אפשרויות, המוח שלנו נכנס למצב של עומס יתר ונוצר קושי גדול יותר בקבלת החלטות או הפוך, זה גורם לנו לקבל החלטות פזיזות. וכשיש כסף על השולחן, זה יכול להיות הרסני. מי מכם עשה את הטעות של להיכנס לסופרמרקט כשהוא רעב וגילה עגלה עמוסה בשטויות במקום מה שצריך באמת?

איך בכל זאת מצליחים לחסוך?

אז קודם כל עכשיו אתם מודעים יותר לכוחות שפועלים במוח וזו כבר פתיחה טובה לתת משקל גדול יותר לקורטקס הפרה-פרונטלי גם עם יש התנגדות גדולה. והנה עוד כמה טיפים שמבוססים מדע:

1. אוטומציה – אם אתם יכולים לשלב הוראות קבע אוטומטיות להעברת כספים לחשבון מסחר, קרן מנוהלת, ואפילו לפק"מ או תכנית חסכון בבנק, עשו זאת. כמובן עם חשיבה מראש וטקיטיקה שתואמת אסטרטגיה. זו דרך עיקוף למנגנון ההחלטה השגרתי.
2. ויזואליזציה – אמנם לראות את עצמנו בעתיד מרגיש מנותק אבל לכוח הדמיון בשילוב חזרתיות יש אפקט משמעותי לאורך זמן. נסו לדמיין את העתיד עם החיסכון. חופש כלכלי יש שיקראו לזה. מה שעושה לכם כיף. זה עוזר למוח לראות את החיסכון כמשהו מוחשי.
3. יעדים קטנים – במקום מטרה אחת גדולה, הציבו כמה יעדים קטנים לטווחי זמן קצרים יותר. תפצו את הדופמין עם ניצחונות קטנים בדרך.
4. חיבור רגשי – קשרו את החיסכון למשהו מרגש. רגש חזק עבור מטרה כלשהי רותם חלקים אחרים במוח ומשנה התנהגות.

בפעם הבאה שאתם מתפתים לקנות משהו שאתם לא באמת צריכים, זכרו: זה לא אתם, זה המוח שלכם. ועכשיו, כשאתם יודעים איך הוא עובד, יש לכם אפשרות לקבל החלטות טובות יותר. ומי יודע? אולי בעזרת הידע הזה, בסוף החודש הבא תסתכלו על חשבון בנק ותופתעו לטובה. הפעילו את שרירי המוח והחיסכון לטובת העתיד שלכם. הוא לא כזה רחוק כמו שאולי נדמה לכם כעת.