אסטרטגיות השקעה בשוק ההון

השקעה פסיבית או אקטיבית? מדדים רחבים או מניות בודדות?

שאלות שכנראה ואף פעם לא תהיה הסכמה גורפת לגביהן, למרות שהיו לא מעט מחקרים בנושא. מנהלי השקעות שבוחרים מניות בפינצטה לא בהכרח ישיגו תשואות גבוהות יותר לאורך זמן ביחס לכאלה שמשקיעים במדדים. אחד המחקרים הגדולים בנושא נערך על ידי פרופסור יוג'ין פאמה (זוכה פרס נובל בכלכלה) שנחשב לאבי תורת המימון המודרנית, ביחד עם שותפיו בדקו תשואות של 819 קרנות נאמנות בתקופה של 22 שנים לגלות ש-97% ממנהלי הקרנות לא הצליחו להכות את המדד (תשואות נטו בניכוי עמלות ועלויות). 3% ממנהלי הקרנות כן השיגו תשואות טובות, אבל לא הצליחו לשחזר את זה באופן עקבי לאורך זמן. מחקרים דומים בנושא הגיעו למסקנות דומות ואחת הסיבות להצלחות שנימנו על אלו שכן הצליחו היתה מזל. לא משהו שאפשר לבנות עליו בשום תחום.

תוחלת החיים מתקצרת

מחקר שנערך לאחרונה על ידי מקינזי מצא שתוחלת החיים הממוצעת של חברות הרשומות בסנופי (S&P 500ׂ) שכולל את 500 החברות בעלות שווי שוק הגדול ביותר בארה"ב הייתה 61 שנים בשנת 1958. כיום היא פחות מ-18 שנים. והנה עוד נתון שאולי יפתיע – על פי מקינזי בשנת 2027, 75% מהחברות הקיימות היום במדד ייעלמו. חלקן יירכשו, ימוזגו או יפשטו רגל. הכלכלה משנה כיוון במהירות וחברות שלא יאמצו טכנולוגיות וחדשנות יהיו לא רלוונטיות.

חלק מהחברות מצליחות לשרוד את השינויים, ג'נרל אלקטריק, אקסון מובייל, פרוקטר אנד גמבל הן מהחברות הוותיקות ביותר בבורסת ניו יורק. עם זאת, מזמן הן החליפו מקומות במדד ולחברות בעלות שווי השוק הגדול ביותר יש שמות חדשים: אפל, מיקרוסופט, טסלה ואמזון.

תוחלת החיים עולה

ככל שתוחלת החיים של חברות יורדת, שלנו עולה. ילד שנולד היום צפוי לחיות עד גיל 100 מבלי לשכלל פריצות דרך מדעיות. ואם נשכלל מדע וטכנולוגיה התחזיות האופטימיות מדברות על 150 שנה. מופתעים? במאה ה-19 תוחלת החיים היתה 46 שנים. גיל הפרישה הולך לעלות, אני לא מחדש כלום לאף אחד אבל זו תזכורת לחבר'ה היותר צעירים להתחיל להשקיע מוקדם כי מה לעשות, הם יצטרכו לעבוד הרבה יותר שנים. וזו הערה שאני מדקלם לעצמי ואין לה קשר ישיר לפוסט. הלאה.

גם שוק העבודה משתנה, מעסיקים מגלים יותר גמישות ומועסקים מבקשים יותר ניידות. כתבתי על זה פוסט בעבר – כלכלת ה"אתה חי רק פעם אחת". מספר הולך וגדל של אנשים יעבדו מחוץ למערך המסורתי של ארגונים. הקורונה האיצה את כל התחום הזה של כלכלת השיתוף. שבו כולם צרכנים וספקים. שבו להיות מועסק על ידי חברה אחת במסגרת של 9 עד 5 מתחיל להתערער. בארה"ב, כמעט שליש מכלל העובדים הם בעלי פעילות עצמאית ואינם מקושרים לחברה בודדת בחוזה עבודה במשרה מלאה.

עם המגמה הזו, אנשים יהפכו לשותפים של חברות ולא לעובדים במשרה מלאה. הם ינהלו מספר רב של קשרים עסקיים ולא בהכרח תהיה להם קוביה בתוך משרד קבוע. הם ייקחו אחריות על חייהם וירגישו חופשיים יותר לשנות את מסלולי הקריירה שלהם. אם הצפי הוא שחברות נעלמות מהר יותר, כבר אי אפשר להבטיח מערכת יחסי עובד-מעסיק ארוכת טווח, אולי אם נוציא את המגזר הציבורי ששם אפשר לנמנם במשך עשורים.

גם האזרח הקטן מבין את זה

שיטוט מהיר בקבוצות פיננסיות בפייסבוק יראה נהירה לכיוון מדדים. בתיקים עצמאיים וגם בתיקים מנוהלים (כולל קרנות השתלמות ופנסיה). אין לי את הסטטיסטיקה אבל כאחד שמקורב לכמה סוכנים וגם לבק אופיס גדול בסוכנות הסדרים יש המון ניודים למסלולים מחקי מדד. בצדק. בעשור וקצת האחרונים מתגלה תמונה (על פי דו"ח רשות שוק ההון) שבה יש פער לא קטן בין התשואות שהשיגו המשקיעים המוסדיים לבין התשואות שהשיג מדד S&P500. הדו"ח הגיע עם ביקרות חריפה על דמי הניהול הגבוהים שלא מצדיקות את התשואות.

אני אישית מחזיק תיק מפוזר מאוד שבערך 50% ממנו הוא שוק ההון על מגוון אפשרויותיו. בין היתר גם קרנות מנוהלות על ידי גופים גדולים שמשקיעים כספים רבים במחקר. למה? פיזור. יותר מצד ההרגשה האישית ופחות מצד הסטטיסטיקות כי המחקרים מצביעים בצורה די ברורה על מה צריך לעשות. וגם, נראה לי שבעתות משבר או מיתון הם יכולים לתת אלטרנטיבה למדד. גם אם באופן זמני.

אם ניקח קרנות השתלמות במסלולי מניות מתחילת השנה נראה הפסד קטן יותר ממה שמציג מדד S&P500, בעיקר כי הם נותנים משקל למניות ישראליות ולמניות שיותר מתאימות לתקופה הנוכחית. או לפחות הייתי מצפה שכך באמת יעשו. גם כשיש הבנה וידע אי אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו לא רציונליים ומחפשים סיבות לאשש את הכיוון שבו אנחנו בוחרים. סלחו לי על זה שאני אנושי אבל אני שלם עם "לא לשים את כל הביצים בסלסלת הS&P המתוקשרת".