לחץ, מוטיבציה ופעולות חיוביות

האדם הממוצע מתאים את עצמו לעולם. האדם שרוצה לצאת מהשבלונות המוכרות מתמיד בניסיון להתאים את העולם לעצמו. זה לא קל, אבל האמונה שכל התקדמות תלויה בעצמנו עוזרת להתמיד. בכדי להגיע לתוצאות יוצאות מן הכלל צריך תשוקה גדולה וביטחון בדרך. זה לא קל כבר כתבתי אז אוסיף שזה בפועל קשה מאוד. ככה זה, אם אתם מאמינים שאתם יכולים ואם אתם מאמינים שאתם לא יכולים, אתם צודקים בשני המקרים.

הטובים ביותר בכל עסק עושים את מה שהם למדו לעשות מבלי להטיל ספק ביכולותיהם. שנים של לימודים, הכשרה וניסיון הופכים לפעולות אינסטינקטיביות. רציונליות היא ברכה בחיים והיא מה שמבדיל אותנו מבעלי חיים אבל כשמגיע הזמן לקבל החלטות חשובות, כאלה שמשלבות לחץ היכולת האנושית לנמק, להעריך ולעשות חישובים פוגעת ברוב האנשים. תארו לעצמכם סנאי שרץ על חוט טלפון או ענף צר וארוך, תכניסו לו קצת ספק ומחשבות וזה כנראה לא יסתיים יותר מדי טוב בשבילו. אנחנו צריכים להיות יותר סנאים בכדי לצאת ממירוץ העכברים, ללמוד ללכת על חבל דק בסביבה שבה כולם זועקים "תיזהר!".

למצוא מוטיבציה פנימית

בתחילת שנות ה-70, הסוציולוג דארל סידנטופ, ערך מחקר על התפתחות האדם בספורט. בזמנו הפנוי, הוא היה גנן נלהב שהשקיע לא מעט בטיפוח החצר האחורית שלו עם מדשאה מדוגמת וגן פרחים שעושה חשק לפיקניק. אחר צהריים אחד, הוא חזר הביתה מהעבודה, פנה לגן, ונחרד ממה שראה. ערוגות הפרחים נחרבה. למחרת הוא יצא מוקדם יותר בשביל לבדוק את זירת הפשע וגילה שילדי השכונה הפכו את החצר למגרש פוטבול להנאתם. סיידנטופ זעם. אבל הוא גם היה חוקר מוכשר שחקר מוטיבציה חברתית, ועלה לו רעיון.

הוא יצא מהבית וקרא לילדים. במקום להרחיק אותם ולאיים עליהם, הוא הודיע ​​לשחקנים שהוא שמח שהם אוהבים את גינת הפרחים שלו כמוהו, והזמין אותם להמשיך לבוא אחרי בית הספר. ולא רק זה, הוא גם הציע לשלם להם דולר כל אחד כדי לשחק בחצר האחורית שלו. הילדים לא האמינו למזלם הטוב. לא רק שהם יכלו להמשיך בחגיגות הטאצ'דאון לתוך הפרחים הרכים, אלא שהם גם יקבלו על כך תשלום. כסף קל.

אחרי הלימודים יום למחרת, הם נפגשו בחצר של הסוציולוג כדי לשחק, ולאסוף את התשלום. וכך מדי יום. אולם תוך מספר שבועות הם הגיעו פחות ופחות, ועד מהרה הפסיקו להופיע לחלוטין. הסיפור המקרי הזה הפך למרכיב עיקרי בכיתות פסיכולוגיה וסוציולוגיה ברחבי העולם להסבר ההבדל בין מוטיבציה פנימית וחיצונית. ילדי השכונה, כתב פרופסור סידנטופ, השתמשו בתחילה בחצר האחורית שלו כי היא היתה הכי מזמינה בשכונה וכי פוטבול זה כיף. אבל כשהתחיל לשלם לילדים, הוא החל לשנות את המוטיבציה שלהם. עד מהרה הם הגיעו לחצר שלו לא בשביל טהרת ההנאה שבמשחק אלא כדי להרוויח כסף. המוטיבציה שלהם הוסטה מפנימיות "היי, בוא נשחק", לחיצוניות "הבחור המוזר הזה ייתן לנו עוד דולר".

המסקנה של סידנטופ היתה שמחויבות שמונעת באופן אישי היא חזקה ומתמשכת יותר ממחויבות הנשענת על תגמולים חיצוניים. בגלל זה לא מתחתנים עם הפילגש וצריך לחשוב כמה פעמים אם להפוך תחביב למקצוע. אם הלב לא שם, זה לא יעבוד.

פעולה חיובית תמיד תנצח חשיבה חיובית

בשביל לראות תוצאות לא מספיק לחזור על מנטרות לעצמנו ומיינדסט זה חשוב בשביל לשמור על מוטיבציה ולהתרומם מכישלונות אבל בסוף כולנו נמדדים על תוצאות. חלומות גדולים יכולים להוציא אותנו מפוקוס בשגרה ולכן, בכדי לבנות מיקוד יוצא דופן צריך למצוא את המשימה הפשוטה ביותר בכל זמן נתון ולעשות אותה. הביטחון יגדל מהניצחונות הקטנים, מעמידה במשימות פשוטות ויעדים קצרי טווח. צריכים להיות זהירים עם משוב חיצוני כי ראינו שהוא שביר, ולהתבסס על דברים שבשליטתנו, פעולות ומחשבות.

להתמודד עם לחץ

רוב האנשים מקשרים חוסר הצלחה או ביצועים גרועים ללחץ וחרדה. זה מתחיל בילדות שצריך להציג לכיתה עבודה שהכנת או להופיע בפני ההורים במסיבת חנוכה. כל תסמיני "הילחם" או "ברח" הקלאסיים. מה יקרה בסיבוב הבא שנהיה באותה הסיטואציה? נייחס ביצועים גרועים לתגובה הטבעית של הגוף בלחץ. האויב האמיתי הוא לא לחץ אלא חרדה. לחץ הוא תגובה טבעית של הגוף שלך. חרדה היא תגובת המוח שלך. ועכשיו שהבהרנו את הנקודה, צריך להבין איך לנתב את הלחץ לתוצאות. כשהלחץ יפגוש בכם שוב, פשוט תשאלו "איך אפשר להשתמש בזה לטובתי?" תייצרו מהלחץ פעולה. השתמשו בלחץ כבוסט של אנרגיה ומוטיבציה לגרום לדברים לקרות.

הרפיה היא לא התשובה ללחץ. ההנחה הנפוצה ביותר היא שאם מרגישים לחץ, צריך ללמוד כיצד להירגע. הנקודה המנוגדת לאינטואיציה היא שהחרדה היא זו שמוציאה אותך מהמסלול. ד"ר אליוט מסביר: "הרפיה מלמדת את השרירים שלך לאבד טונוס, ואת המוח שלך להיות פסיבי. אי אפשר לזכות במדליות זהב ללא טונוס שרירים, וגם לא להיות במיטבך כאשר חלקים של המערכת הסימפתטית שלך עברו למצב "רגיעה". התרופה שאני רושם להפחדה עצמית היא ניתוק הקשר בין עוררות לחרדה. כאשר הגוף שלך במצב טעון, לחוץ, עליך להכיר תחילה שחרדה היא תוצאה של פרשנות פסיכולוגית שגויה של אותה עוררות ולאחר מכן להתאמן בבחירת הפרשנות הנכונה. לפעמים רק להסביר לעצמנו את ההבחנה עושה את העבודה".

צריך לאמץ את הלחץ כמשהו מקדם, לאמן את עצמנו שעוררות היא דבר טוב בפרשנות הנכונה. ואחרי שניתקנו את הקשר בין לחץ לחרדה ניתן להשתמש בכלי הזה להשתפר על ידי תרגול. בעיה של הצגה מול קהל? פשוט לעשות עוד ועוד מזה בסיטואציות שונות ולהודות על זה שאנחנו ערים. ערים?

.