תפקיד הכישלון בחיים

אני נכשל כל יום מחדש. כמה פעמים ביום. לפעמים אל מול הילדים כשאני שוכח שהם רק ילדים ומרים את הקול או בזה שאני ישר מגיב "לא" מבלי להקשיב עד הסוף. לפעמים מול אשתי כי אני עייף או קנאי, או סתם מתוסכל. אני נכשל בעבודה אם בגלל דחיינות או חוסר חשק ומרות. אני נכשל מול ההורים כשאני שוכח להתקשר לשאול מה שלומם. אני נכשל מול עצמי כשאני לא מצליח לקדם מטרות אישיות, למרות שהן חשובות לי. אף מיזם שלי לא נחל הצלחה מסחררת, למרות שניסיתי כבר עשרות, ואוי, כמה קשה עבדתי עבור חלקם.

כישלון הוא חלק בלתי נמנע מהחיים למרות שכל מה שתראו מסביבכם זועק "הצלחה". הדשא של השכן לא ירוק יותר, שק הכישלונות והאכזבות שכל אחד סוחב עימו הוא לא פחות כבד משלכם. למרות כל ההצגות והמסיכות.

וזה בסדר. כי כישלון הוא חלק אינטגרלי בכל תהליך של צמיחה והתפתחות אישית. עם הפרספקטיבה הנכונה הוא בונה חוסן, כי אין ברירה אלא להרים את עצמנו מחדש. כישלון הוא מורה דרך שמלמד אותנו שיעורים חשובים לשיפור עתידי. הוא מטפח יצירתיות כאשר אנחנו נתקעים בקיר ונאלצים לחשוב מחוץ לקופסה, וגם להסתגל למציאות משתנה. תכונה קריטית במציאות שאנו חיים בה. כישלון עוזר לנו להעריך הצלחות קטנות, הישגים ועבודה קשה. הוא מלמד אותנו שהוא לא ההיפך מהצלחה אלא חלק טבעי ממנה.

כישלון מפואר או חלומות במגירה?

סוגיה מעניינת מאחד היוצרים האהובים עלי. ולא בגלל שהוא עיראקי. דודו טסה. שמתקשרת שוב לחבל הדק שבין כישלון להצלחה. אחרי האלבום "לולה", שהיה כישלון מסחרי בכל קנה מידה , לקח טסה צעד אחורה, והעדיף להעביר את הזמן בפאבים ברחבי תל אביב. באותה תקופה, במהלך שיחותיהם הצפופות, חברו הטוב העיתונאי בן זילכה העניק לו שורה במתנה: "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה". המילים האלו השתרבבו לשיר "בסוף מתרגלים להכל", חרכו את הרדיו, הפכו למוטו שאנשים מקעקעים על עצמם מכף רגל ועד ראש – והובילו את דודו טסה לשלב הבא בקריירה שלו. [קרדיט ynet]

הגישה לכישלונות או חלומות היא עניין של פרספקטיבה וערכים. יש אנשים שעבורם כישלון מפואר עדיף על לא לנסות בכלל. עבורם נקיטת פעולה ויציאה מאזור הנוחות היא קפיצת מדרגה בהתפתחות האישית. באומץ לקחת סיכון ולרדוף אחרי חלומות. כישלון הוא מעין אות כבוד שמקדש עשייה גם במחיר שדברים לא יסתדרו כפי שציפינו.

מצד שני, אחרים עשויים לטעון שחלומות במגירה אינם בהכרח דבר רע. לעתים פעולת החלום והדמיון של מה שיכול להיות מייצרת משמעות ושמחה מעצם התקווה. מה לעשות שהמציאות לעתים גדולה מכל חלום, וסדר העדיפויות לא תמיד שמה אותנו במקום הראשון.

אנשים פשוטים שנכשלו עד לפריצה הגדולה

• וולט דיסני – ברגע שעולה השם "דיסני" האסוציאציה המהירה שקופצת לראש היא מיקי מאוס, אך מיקי לא היה דמות האנימציה הראשונה שלו. היו דמויות רבות אחרות שנזרקו מכל המדרגות. כמו וולט שנשר מבית הספר בגיל יחסית מוקדם, פוטר מהעיתון שבו עבד ופשט רגל מספר פעמים כעצמאי. כולל בסגירת אולפן האנימציה הראשון שלו. נחשו איך זה הסתיים?
• מייקל ג'ורדן – אגדת הספורט שגרמה לי לא מעט נדודי שינה עם משחקים לפנות בוקר ודמות לחיקוי על משמעות האימון וההתמדה. השחקן המושלם הזה נחתך מקבוצת הכדורסל שלו בתיכון כי לא היה מספיק טוב. במקום לוותר, הוא השתמש בדחייה כמוטיבציה לעבוד קשה יותר עד לזכייה באליפות ה-NBA שש פעמים, מתוכם 5 פעמים בתואר השחקן הטוב בעולם.
• ג'יי.קיי רולינג – אם הייתי מספר לכם על אם חד הורית שבקושי שורדת את המציאות אך מחזיקה קסם כתוב פרי עטה, קסם בדמות ספר שנדחה על ידי 12 הוצאות לאור זו אחר זו עד שלבסוף פרסמה את ספרה, לא לפני שאותה הוצאה לאור המליצה לה לשנות מסלול כי "אף פעם לא תרוויחי כסף מהספרים האלה". אגב, לקח לה מעל 7 שנים לכתוב את הספר הראשון. איזה כוח יש לתשוקה והתמדה. כיום, היא אחת הסופרות העשירות בעולם.
• סטיבן שפילברג – מי חשב שמהנדס חשמל שהתחביב העיקרי שלו היה סביב היצירה בעולם הסרטים יפיק ויביים כמה מהקלאסיקות המכרות ביותר בתולדות הקולנוע. בטח לא בית הספר לקולנוע שדחה אותו מספר פעמים מחוסר התאמה. הנחישות להגשמת הייעוד האישי והשתלבות בעולם הקולנוע הובילה אותו לעבוד ללא לאות כדי לצבור ניסיון בתעשייה, ואפילו להתגנב למגרש של אולפני יוניברסל כדי להשתמש בציוד שלהם.
• וינסנט ואן גוך – אולי מגדולי הציירים בהיסטוריה, שנאבק במחלת נפש לאורך חייו. מכר ציור אחד בלבד בחייו. מספרים על התקופה שהיה בבית החולים ורצה לתת במתנה כמה מיצירותיו לרופאים והנזירות שטיפלו בו ובשאר החולים, אך איש מהם לא רצה לקחת את ציוריו, כי הם סברו שהיצירות "מטרידות". אמנם וינסנט לא זכה לעושר והתהילה בחייו אך אין אדם שלא יהיה מאושר לקשט את ביתו עם איזה ואן גוף. גם במחיר עשרות מיליונים.
• קולונל הרלנד סנדרס – לא שם מוכר מאוד על פניו, אבל דווקא כן. סנדרס היה איש עסקים כושל ובמשך 25 שנה היה "בין עבודות", לפני שמצא הצלחה עם המתכון הסודי שלו לעוף מטוגן. גם שם לא היתה הצלחה מסחררת והוא נדחה על ידי למעלה מ-1,000 מסעדות לפני שמצא לבסוף בן זוג שהאמין בחזונו. רק בגיל 64, הוא זכה להכרה מהעולם, והצליח, כאשר פתח את הרשת מזון המהיר המוכרת היום בעולם KFC.

אני יכול להמשיך עם סיפורי השראה ולספר לכם על הילד שהתקשה בדיבור ונחשב כבעל מוגבלות שכלית שבסוף חולל מהפכה בהבנתנו את היקום, וזכה בפרס נובל לפיזיקה (איינשטיין), או על הבחור שלדבריו "לא נכשלתי. אלא מצאתי 10,000 דרכים שלא יעבדו" (אדיסון), או על הילדה שעברה התעללות מינית ואפליה גזעית לפני שהפכה לאחת ממובילות תכניות האירוח בעולם עם שווי של מיליארדי דולרים (אופרה ווינפרי). ויש גם את סטיב ג'ובס, אבל אני מניח שהמסר ברור.

כלים להתמודדות עם כישלון

התמודדות עם כישלון יכולה להיות תהליך קשה ורגשי, אך ישנן מספר אסטרטגיות שיכולות לעזור:

• לחבק את הכישלון – חשוב להכיר ולקבל את הכישלון כחלק טבעי מהתהליך. זה יכול לעזור לנו להימנע מהתעסקות ברגשות השליליים הקשורים לכישלון ובמקום זאת להתמקד בצעד הבא.
• ללמוד מהכישלון – כישלון יכול להיות מורה בעל ערך, לספק לנו תובנות חשובות לגבי מה השתבש ומה אנחנו יכולים לעשות אחרת בעתיד. חשוב לקחת את הזמן כדי להרהר בחוויה ולזקק תובנות, לזהות את כל הלקחים שניתן ללמוד.
• למסגר מחדש את הכישלון – במקום לראות בכישלון חוויה שלילית, נסו למסגר אותו מחדש כהזדמנות לצמיחה ולמידה. על ידי אימוץ חשיבה שמעודדת צמיחה, אנו יכולים לראות בכישלון הזדמנות להתחזק בחוסן וגמישות מחשבתית.
• לחפש תמיכה – התמודדות עם כישלון היא ברוב המקרים אישית וסובייקטיבית. אומרים שלהצלחה אבות רבים בעוד שהכישלון יתום. אמצו שותפי דרך להפרייה הדדית, ייעוץ ודחיפה. לשתף מהכישלון והדרך עם אחרים עוזרת לקבל פרספקטיבה ולהרגיש פחות לבד.
• להמשיך לעשות – לאחר זיקקנו תובנות מהכישלון ולמדנו מהניסיון, חשוב לעשות מעשה ולהתקדם. זה יכול להתבטא בהגדרת היעדים מחדש, התאמת הגישה שלך לתנאים החדשים או ניסיון של משהו חדש לגמרי. על ידי נקיטת פעולות בעולם, אנו יכולים להחזיר לעצמנו את תחושת השליטה וליצור מומנטום חדש בחיינו.

מאחל לכולנו להמשיך לדלג בין כישלונות מבלי לאבד את ההתלהבות, כי ההצלחה מתישהו תגיע ואז כל הכישלונות יהיו הגיוניים ומובנים.