מה שמואר צומח

קרל יונג היה פסיכולוג וסופר שוויצרי ומייסד הפסיכולוגיה האנליטית. הוא האמין שליחידים יש את הפוטנציאל לצמוח ולהתפתח לאורך חייהם, ושהצמיחה הזו נעשית על ידי הגברת המודעות, ההבנה והקבלה העצמית. מה שמואר צומח מדבר על הפניית זרקור לנושא מסויים וזאת על מנת לקבל תובנות ונקודות מבט חדשות, שיכולות להוביל לשינוי והתפתחות חיוביים. לדוגמה, עימות עם האמונות המגבילות שלנו, בנוגע לכסף, לעצמנו ולכל דבר בעצם.

תופעת באדר-מיינהוף

מכירים את זה שאתם לומדים משהו חדש, או שיש אירוע משמעותי שמציף את השגרה שלכם ולפתע אתם נתקלים בו בכל מקום? מי שליווה הריון מכיר את זה. איך פתאום כל כך הרבה נשים בסביבה בהיריון. מה הסיכוי שגוגל או פייסבוק או שיחת מסדרון שבכלל לא קשורה אלי תציג לי את אותו הנושא שאני בדיוק מתעניין בו.

הדבר המרתק הזה נקרא "תופעת באדר-מיינהוף". שם שניתן על ידי פרשן באחד הפורומים ב2006. לא פרשן ידוע, ואין באמת קשר ישיר לקבוצת באדר-מיינהוף (ארגון לוחמני שמאלני שפעל בגרמניה במהלך שנות ה-70). זו גם לא תופעה פסיכולוגית רשמית. זוהי הטיה קוגניטיבית המתרחשת כאשר אנו הופכים מודעים יותר למשהו, וכתוצאה מכך, אנו מתחילים להבחין בו בתדירות גבוהה יותר. לא באמת היו יותר נשים בהיריון מבכל זמן אחר אך מאחר ותשומת הלב והמודעות שלי להריון התגברו, הבחנתי בנשים בהריון לעתים קרובות יותר.

ברגע שהמוח שלנו מתמקד במשהו, אנחנו מסננים מידע באופן לא מודע ותופס את הנושא כנפוץ יותר ממה שהוא בפועל. נחמד, אבל מה זה קשור לכסף, השקעות והתפתחות אישית? או!

מה שמואר צומח

כאשר אנו מאירים על משהו, נותנים לו תשומת לב או מביאים אליו מודעות. המוח נרתם והפוקוס משתנה. משם הפוטנציאל לפרוח ולצמוח. האם ראיתם פרח פורח ללא אור שמש? בתחום ההתפתחות האישית, התפיסה הזו מדגישה את החשיבות של מיקוד האנרגיה ותשומת הלב שלנו בתחומי חיינו שאנו רוצים לפתח ולשפר. על ידי הארת אור מטפורי על המטרות, השאיפות, החוזקות והתחומים שלנו לשיפור, אנו הופכים מודעים ומתכוונים יותר למעשינו. שביל מואר לצמיחה ולהתקדמות.

מכירים את "צרות באות בצרורות"? זה בדיוק הצד השני של ההטיה. מי שחושב שדופקים אותו והוא מסכן צפויים לו עוד כמה סטירות בהמשך. מה שמאיר צומח, תאירו דברים טובים בחייכם. תאירו על מחשבות טובות, ורגשות חיוביים. התבוננות עצמית מאפשרת לנו לזהות דפוסים, אמונות או הרגלים שעשויים לעכב אותנו או לעכב את הצמיחה האישית שלנו. על ידי הבאת היבטים אלה למודעות, אנו יכולים לפעול לקראת שינוי חיובי.

זה לא פשוט ליישום כמו שקל לכתוב את זה. אני לא אדם מואר. יש רגעים שאני רק מחפש להתפוצץ ויש ימים שאני מסתובב אבוד בעולם הפנימי שלי והחיצוני שלנו. אבל אני מודע, ומדבר עם עצמי, ומנסה לשנות את כיוון הזרקור לנקודות הטובות. ולכולנו יש כאלה, בכל רגע נתון.

וזה נכון גם להגשמת מטרות וחלומות. כאשר יש בהירות בנוגע למטרות, אנחנו מצליחים להעלות אותן בדמיון ולהוריד אותן לכתב, הפעולה הזו מזכירה לנו באופן קבוע מה אנו רוצים להשיג, הפוקוס נשמר. קל יותר לשמור על מוטיבציה ולהתגבר על מכשולים. חשוב לציין כי להפנות זרקור לא מספיק. נקיטת פעולות, יישום אסטרטגיות ומאמץ עקבי, הם שותפים הכרחיים לכל הצלחה.

יונג האמין שתהליך הארה חיוני לצמיחה והתפתחות אישית, וכי הוא מהווה חלק מרכזי בתהליך הטיפולי. על ידי הבאת הלא מודע למודעות, אנשים יכולים לקבל תחושה גדולה יותר של שלמות ומימוש עצמי.

אמונות מגבילות

בואו נתחיל במשהו שלילי. יוצא לי לדבר עם הרבה אנשים לגבי כסף. הרבה מהם סוחבים אמונות מגבילות כמו: "כסף הוא שורש כל רע" או "לא גדל על העצים", ואפילו ש"אי אפשר להתעשר בלי לחמוד או לגנוב". לא בטוח שהם משתמשים במילים הללו בדיוק, אבל בין השורות, כשמתכנסים פנימה מגיעים לאותם אזורים אפלים. איך אפשר להתעשר כשהאמונות הללו מהדהדות מאחורי הקלעים?

מצד שני, בתור אחד שסחב איתו כמה אמונות מגבילות מהילדות. התחלתי להתבונן פנימה וללמוד. הפוקוס עבר להשגת ידע ומיומנויות חדשים בתחום הכסף, בניהול פיננסי, ובמקביל התבוננות פנימה להחליף אמונות ישנות ומגבילות באמונות חדשות ומקדמות. אבל מה זה אומר להתבוננן פנימה? יש הרבה שיטות והתנסתי ברובן. זו יכולה להיות מדיטציה עם שם מגניב, התבודדות באיזה יער, הליכה בים או מסביב לבניין עם דיבור עצמי, או סתם לשבת בשקט ולהתמקד בנשימה. איזה קשה זה לשבת בשקט ולנסות להשקיט את המחשבות. מלחמה.

משבר גיל ה-40

והנה קטע בונוס לכל מי שכבר חגג ובטח יזדהה, ולכל מי שחוגג בקרוב וברחוק. יונג טען שבסביבות גיל ארבעים מגיע האדם לשלמות ולהרמוניה פנימית, בה הוא חדל מלהתעסק בדברים חומריים (כסף כמטרה ולא אמצעי) ומרכז את האנרגיה שלו במטרות גדולות יותר, מתוך שאיפה להגיע לשלמות רוחנית. איזון ויציבות. והנה עוד תזכורת לכולנו – אפילו חיים מאושרים אינם יכולים להיות ללא מידה של חושך, והמילה שמח הייתה מאבדת את משמעותה אם לא הייתה מאוזנת בעצב. חלק אינטגרלי במסע.