לצאת ממירוץ העכברים

הביטוי "מרוץ העכברים" הוא מונח המשמש לתיאור אורח חיים חוזר ומונוטוני. אורח חיים של חוסר תכלית ומשמעות, הכולל שעות רבות בעבודה, התמודדות עם אתגרים יומיומיים נגועים בלחץ נפשי או בשעמום. המונח זכה לפופולריות על ידי הסוציולוג והפסיכולוג האמריקאי רוברט ק. מרטון עוד בשנות החמישים. מרטון השתמש בו כדי לתאר את האופי המלחיץ והבלתי מספק של עבודה בחברה המודרנית, שבה אנשים כל הזמן מתחרים זה בזה כדי להתקדם. יצורים אפורים שרצים בלי הפסקה על גלגל. לא באמת מתקדמים לשום מקום אבל עדיין רצים.

התיאוריה של מרטון התמקדה באופן שבו החברה מעצבת התנהגות וערכים של הפרט. הוא האמין שמרוץ העכברים הוא תוצר לוואי שתורם ללחץ וחוסר שביעות רצון במציאות הדינמית והתחרותית של החיים המודרניים, במיוחד בערים הגדולות, בסביבות שמקדשות עושר חומרי, פחד מהחמצה והצלחה שלא באמת מחוברת לליבה שלנו.

למה עכברים ולא אוגרים?

האמת, בעברית מקובל לומר עכברים אבל בפועל הכיוון הוא יותר לחולדות. כנראה בגלל התכונות הקשורות אליהן, כמו חמדנות, חתירה מתמדת ל"יותר" ותחרות חסרת רחמים על משאבים. הביטוי נועד להדגיש את הרעיון שאנשים רבים נקלעים למעגל מייאש של שגרת חיים עמוסה, ללא כל תחושת הישג או סיפוק אמיתיים. למה לא אוגרים? כי אף אחד לא מלטף חולדות בפינת החי של הקיבוץ.

אבל יש גם תקווה. חולדות הן חיות אינטליגנטיות וחברתיות ביותר אשר מסוגלות להפגין אמפתיה וחמלה כלפי אחרים, ונצפו כמנחמות ומטפלות בחולדות אחרות, אפילו במחיר של רווחתם.

העכבר והצנצנת

בראש צנצנת מלאה גרגירים הונח עכבר. לאחר כמה דקות של הפנמה הוא קלט שיש כל כך הרבה אוכל מסביבו כך שלא יצטרך להתרוצץ אחר אוכל ויוכל לנהל את חייו ברוגע ושמחה. בעודו נהנה מהגרגרים, ולאחר תקופה לא ארוכה, הגיע לתחתית הצנצנת, לכוד במעמקי הזכוכית מבלי יכולת להיחלץ. התקווה היחידה שנותרה לו היא שמישהו יכניס עוד גרגרים לאותה צנצנת כדי שהוא ישרוד. קחו רגע להפנים.

מהסיפור הקצר הזה אפשר לקחת כמה תובנות לשימוש בחיים. החל מנקיטת זהירות בכל הקשור להנאות קצרות טווח שיכולות להוביל למלכודות ארוכות טווח, החשש שבו אנשים רבים תלויים במשכורת אחת ומחכים לסוף או תחילת חודש שמישהו שבו הם תלויים ימלא להם מחדש את הצנצנת. על נוחות מסויימת, ודברים שבאים בקלות עד לרגע שיש משבר ובו נקלעים למצב הישרדות שגורר התמודדות בלי אפשרית, למי שהורגל לנוחות ולא דאג לתכניות חלופיות שכוללות מיומנויות שלא בליבת המקצוע או הכנסות שלא תלויות במקור יחיד ובודד.

איך לצאת ממירוץ העכברים?

למרות שישנם הרבה גורמים תרבותיים וחברתיים צריך לזכור שהיציאה מ"מרוץ העכברים" עוברת דרך מסע אישי. מסע לבירור ומציאת האיזון וההגשמה הנכונים עבורנו. לא יודע אם שמתם לב אבל בשום מקום עד כה בפוסט לא הזכרתי כסף. כסף יכול לעזור כי הוא נותן יותר אפשרויות אבל לא בטוח בכלל שיש לו זיקה ישירה לסיפוק והגשמה עצמית. בטח לא לאורך זמן ארוך. אז מה כן?

הנה כמה דרכים שיכולות לעזור לצאת מ"מרוץ העכברים" ולהשיג אורח חיים מספק ומאוזן יותר:

• הערכה מחדש של סדרי עדיפויות – בסופו של דבר הכל עניין של השקפה אישית. פעם חשבתי שחופש כלכלי הוא תרגום של סכום כסף מסויים. היום אני מבין שחופש כלכלי זה פשוט לבחור בשגרה שגורמת לנו משמעות וסיפוק. לקום בבוקר בכיף, ללכת לישון בלי דאגות ובין לבין לעשות מה שאנחנו אוהבים. קחו את הזמן כדי להרהר במה שבאמת חשוב מתוך סט הערכים, האמונות והמטרות שלכם. קרבו את החלומות שלכם למחר על ידי שינוי השגרה.
• רגע לנשום – חפשו דרכים לפשט את שגרת היומיום שלכם, למצוא מיקוד אישי ועצמאי. מצאו דרכים למזער את העומס והסחות הדעת ולהפחית מתח מיותר. גם אם זה אומר להפחית משמעותית רשתות חברתיות וכל רעש חיצוני ששואב מכם אנרגיות.
• התפתחות אישית – פה הייתי שם הרבה מהז'יתונים. ההשקעה בעצמנו היא בעלת התשואה הגבוהה ביותר. זו לא סתם סיסמה. רכישת ידע ומיומנויות מובילים להזדמנויות, לשיפור בקבלת החלטות וגם לשמחה והגשמה עצמית. בהרבה שיחות אקראיות שלי לאחרונה אנשים מספרים לי שהם שחוקים, שהיו רוצים לעשות שינוי אך לא יודעים איך ובמה לבחור. וגם שאין להם תחביבים. נשמע מוכר? העצה הכי טובה שלי בנושא היא לנחש! מה זאת אומרת לנחש? תחומי עניין חדשים או ייעוד ברוב המקרים לא יתגלו בחלומות הלילה או מתחת לזרם לוהט במקלחת. אלא על ידי ניסוי וטעייה. ראיתם איזה קורס או תחום שנראה לכם מעניין, תתנפלו עליו. תנחשו. גם אם זה לא רלוונטי עבורכם ושונה בתכלית מתחום העיסוק הנוכחי זה יפתח צוהר לעולם חדש, לרעיונות, לאנשים. תפסיקו לחכות והתחילו לנחש.
• סביבה תומכת – מאז שנדבקתי בחיידק הזה שנקרא "התפתחות אישית" הסביבה שלי השתנתה לגמרי. אמנם חברי הילדות שלי הם באנקר שלא הייתי מחליף עבור שום הון בעולם אבל השגרה שלי כיום מלאה באנשים כמוני, מלאים בעשייה חיובית, אנשים שתומכים ומעודדים רדיפה אחר התשוקות והגשמת חלומות.
• מציאת איזון בין עבודה לחיים – לא משנה אם אתם שכירים או עצמאיים, לשניהם יש יתרונות וחסרונות. אני מכיר עצמאיים שמכניסים 2 מיליון בשנה אבל הבריאות הנפשית והגופנית שלהם מעורערת ואני מכיר גם שכירים שהשכר הנמוך שלהם הוא רק בונוס אבל העיסוק מחובר בהלימה מושלמת לערכים שלהם ולתשוקה. המפתח פה הוא שינוי סדרי עדיפויות וחתירה לאיזון. לפנות זמן כבר מחר בבוקר לכל החלומות שמחכים שיגיע הזמן הנכון עבורם בעתיד.
• לקחת ברצינות את החלומות – אני נותן לסעיף הזה מקום של כבוד משלו למרות שהזכרתי זאת קודם. לא בטוח שיהיה זמן יותר טוב בעתיד להגשים חלומות. צריך לבדוק איך לשלב אותם בשגרה. חלום יכול להיות תחביב ישן או משהו חדש שנראה מגניב או טיול מסביב לעולם של שנה עם כל המשפחה. כן, זה טיול יקר מאוד שלא כולם יכולים להרשות לעצמם מחר בבוקר אבל כן אפשר להתחיל לשלב בשגרה על ידי הקצאת סכום כלשהו ושעה שבועית שבה אוספים מידע ומתחילים לתכנן את המסע. ההתעסקות בחלום מתוך השגרה תוביל להגשמתו מהר יותר. לא תהיה ברירה אחרת אחרי שאתם כל כך עמוק בפנים. תפסיקו לספר סיפורים על למה עכשיו זה לא זמן מתאים ומצאו דרכים לשלב את התשוקות והחלומות בשגרת היומיום.
• חופש כלכלי – לא נאכזב את אוהבי הסיסמאות. ומאחל לכולם להגשים את הדבר הזה שנקרא חופש כלכלי. ואם לא את זה אז לפחות את חופש העיסוק. אני מאוד בעד יצירת מקורות הכנסה שלא תלויים בזמן שלנו. ומשקיע בעצמי במגוון אפיקים כאלה. אין ספק שזה עוזר לקרב חלומות אבל מצאתי שזהו גורם יחיד מבין רבים.

עכשיו שיש לכם רקע ברור לגבי "מירוץ העכברים" אולי תוכלו להגדיר מחדש מושגי הצלחה (יותר מעוד כסף) שמבוססים על צמיחה אישית, זוגית ומשפחתית, סביבה תומכת ומעורבות בקהילה. תארגנו מחדש סדרי עדיפויות שמבוססים על הגשמה אישית ואיזון שבין קריירה לכל השאר ותמצאו דרכים לקרב את "אני העתידי" למחר.