פילוסופיית ה"מספיק"

כאחד שנמצא כמו חלקכם במסע הזה של התפתחות אישית ופיננסית, הקמת ערוצי הכנסה שלא מבוססים על תלוש שכר, חיפוש אחר תשוקה ועוד מונחים שיווקיים עם חן, אני לעתים שואל את עצמי "מתי זה מספיק" ולאחרונה אותה מחשבה עולה לתודעה שלי יותר ויותר.
כולנו שואפים לחיות חיים טובים יותר, לקחת שליטה בחזרה על הזמן שלנו, להרוויח יותר כסף, ולצמוח כבני אדם. כל אחד לפי שאיפותיו. ונדמה שלא משנה כמה אנחנו שואפים להשיג ולעשות, יש איזה קול שאומר לנו שאנחנו צריכים לעשות או לקבל עוד. ואולי הקול הזה גם רומז שהעוד הזה יביא איתו אושר.

עיצמו עיניים לרגע, תעלו על כנפי הציפור המחשבתית ובואו נקדיש רגע לסקירה קצרה ממעוף הציפור. צרכים בסיסיים – יש. ביטחון פיזי ואישי – יש. גישה למידע וטכנלוגיה – יש. הזדמנויות תעסוקה, משאבים כספיים ומימוש עצמי – לא חסר. אנחנו חיים בתוקפת שפע חסרת תקדים היסטורי. ועדיין, החרדות והפחדים חוגגים ורבים מהאנשים לא מסופקים.

ההווה חשוב יותר מהעתיד

להגזים בתכניות עבור העתיד היא דרך בטוחה לפגוע בהווה. והמשאב היחיד שאי אפשר לייצר עוד ממנו הוא זמן.

אלה אולי מחשבות של מישהו קצת מותש, אולי זו בגרות מסויימת, אולי כל הפוסט הזה הוא תזכורת קטנה לעצמי שהעתיד הוא לא יודע והמרדף יכול להיות אין סופי וצריך להקצות את המשאבים הנכונים לכאן ועכשיו. אשתי צודקת כשהיא אומרת שהיא לא רוצה לחכות ליהנות בגיל 60 ואני נוטה להסכים אבל עושה את אותן פעולות עם מחשבות פונות עתיד. אולי לחסוך ולהשקיע כבר טבוע בי כל כך חזק שאני שוכח שמה שיש זה מספיק. מסתבר שגם משלשלאות הדאגה לעתיד קשה להשתחרר.

ליהנות מהפעילויות היומיומיות שלנו, מנצחות כל אירוע של "אני אהיה מאושר כש…" לתת ביס לקרמבו בשל, לשמוע את הילדים מתגלגלים מצחוק, למשוך את השמיכה עוד קצת מעל הראש בבוקר קריר, לגלות שמשהו הסתדר מעצמו או "סתם" להתעורר בלי כאב ודאגה אלה דברים שצריכים להעריך.

כסף לא שווה אושר

רבים מאמינים שיהיו מאושרים יותר כשיהיה להם יותר כסף. ועדיין, מעבר לרמת הכנסה מסוימת, הקשר בין כסף לאושר הופך ונחלש. והנה עוד משהו לא פופולרי, המותרות שמגיעות עם יותר כסף בדרך כלל מתקזזות על ידי גורמים שפוגעים באיכות החיים כמו שעות עבודה ארוכות יותר, אחריות גבוהה יותר, לחץ ועומס נפשי מוגברים ופחות זמן לבלות עם המשפחה והחברים. תאמינו לי שהחוויה של ילדים באוהל על שפת הכינרת לא פחות גדולה מסוויטה במלון מפואר, האושר נמצא בפרטים הקטנים.

סקר אחרי סקר מראה שגברים חרדים מדווחים על רמות גבוהות יותר של סיפוק מהחיים מכל מגזר אחר, למרות שכולנו יודעים מה מצבם הכלכלי. אפשר להתווכח על תרומתם והאם זה טוב או רע, ולמי. אבל אי אפשר להתווכח על זה שבחדר קטן וצפוף מתפלפלים עשרות תלמידי ישיבה על ענייני תורה והלכה וזה כנראה ומייצר יותר התרגשות, משמעות והנאה מכל עסקאת נדל"ן או מניה שזיהיתם לפני הקפיצה הגדולה. אז אולי יש מה ללמוד מאותם "מובטלים עניים" האלו.

אגב, עם התפתחות הטכנולוגיה וכניסתם של בינה מלאכותית ורובוטים בעשורים הקרובים המון משרות יעלמו וידחקו החוצה אנשים ממפעלים וחללים משותפים ואז החיפוש אחר משמעות וחיי קהילה יהיו חשובים יותר מאשר חיפוש אחרי עבודה. ואולי זה הרגע שבו כולנו נשב ללמוד גמרא פיננסית מבית קיוסאקי. אבל זה עניין לזמן אחר.

לא צריך לחכות יותר

אני עדיין חושב שכסף הוא כלי מדהים להגשמת חלומות. וגישת המספיק לא מתנגשת עם שפע. נהפוכו, מספיק אומר שאף פעם לא יהיה מחסור, בשום דבר. ובסבירות גבוהה מה שאתם מתכננים ל"חופש כלכלי" אפשר להתחיל גם ממחר בבוקר.

ועוד מילה על צמד המילים הקסומות שחוזרות על עצמן עשרות פעמים ביום. למי שחושב או המטרה שלו היא לשבת בבית ולספור כסף או סתם להתבטל יש לי חדשות. מחקרים שפורסמו בנושא מצאו כי לאחר 5 שעות של זמן פנוי רמות האושר (הם קראו לזה רווחה אישית) מתחילה לרדת. גם הזמן הפנוי חייב להיות מנוצל באופן יצרני בכדי להגיע לרמות סיפוק גבוהות.

תבדקו עם עצמכם איפה אתם ממוקמים במסע ומתי זה יהיה מספיק, בשינויים קטנים בשגרה, בתכנון נכון ובחלוקת משאבים מאוזנת, אולי זה הרבה יותר קרוב ממה שאתם חושבים. תודה על מה שיש.