להשקיע זה פשוט אבל לא קל

אנחנו בטריטוריה של שוק דובים נוסף בהיסטוריה של שווקי המניות וזהו מבחן עכשווי ליכולת שליטה בעצבים וחששות של משקיעים. שליטה בדחפים וסינון רעשי רקע הם המפתחות להשקעות מוצלחות. אחוז גדול מהמשקיעים יכשלו במבחן הזה, בטח כאלה שהם חסרי ניסיון ולא היו עדים לקריסת שווקים או למיתון מתמשך. להיות מודעים לכך שהשוק, היסטורית בעל תוחלת חיובית ויודע לתת 8% בשנה לא עוזר לרב האנשים לנשוך שפתיים ולהחזיק את הידיים מאחורי הגב כשהם רואים את הכסף שלהם נחתך ב20% ויותר.

אחת הבעיות הגדולות ביותר שעומדות בפני משקיעים שמכרו ברגע של איבוד עשתונות היא מה שהם עושים לאחר מכן. לשבת על מזומן או אג"ח שבמקרה הטוב שומרים על ערך הכסף מרחיקים את יעדי הגשמת התכנית הפיננסית. בשלב מסוים אותם משקיעים יצטרכו להחליט מתי זה בטוח לחזור למניות. הבעיה בתזמון השוק היא שצריך להיות צודקים פעמיים, מתי לצאת ומתי לחזור.

ירידות בשוק ההון זה לא באג זה פיצ'ר

קבלו את זה כחלק אינטגרלי בהשקעה בשוק ההון. שוק דובי הוא תכונה מובנית בשוק המניות אשר מספר את סיפור הסיכון. אף אחד לא שמח לסכן את הכספים הפרטיים שלו שהגיעו בעמל רב אבל מצד שני אי אפשר לצפות לקבלת תשואות גבוהות מבלי לסכן שום דבר. בני האדם הם לא רציונליים, כאשר שוק המניות עומד בציפיות זה נשמע מאוד הגיוני שמחזורי גאות ושפל הם חלק מסיפור ההשקעה אבל מה שאנחנו מספרים לעצמנו לא תמיד מתיישר עם המציאות. ברגע שהמדדים עוברים לאדום וכל ניתוח וסיבה הגיונית מראה רק כיוון אחד, למדרון החלקלק של איבוד התשואות, ההיגיון נכנע לרגשות ומשם להחלטות שגויות.

אסטרטגיית ההשקעה שלנו צריכה להתבסס על ראיות, נתונים והיגיון. זה לא אמור להסיר חששות ודאגות אבל כן לנהל אותם טוב יותר. מי אמר שמה שהיה הוא מה שיהיה? ומי אמר שטווחי הזמן שהגדרתי לעצמי יותאמו לצרכים האישיים והמשפחתיים במציאות דינמית?

השקעה היא פשוטה, אבל לא קלה. רגשות של חמדנות וקנאה כשהשוורים שועטים ופחד ופאניקה כשהדובים מתעוררים הם הבסיס למנגנון המשמש להעברת נכסים וכסף מבעלי עמוד שדרה חלש וללא תכנית מוגדרת לכאלה שבאו מוכנים בציפייה ליום הזה שיגיע. החלק הפשוט הוא להיצמד לתכנית ארוכת טווח, כמו בול דואר שהודבק למעטפה עם כתובת רחוקה. ההבנה זו אפשרה לבאפט להתעלם מכל המבקרים שביקרו אותו על אסטרטגיית הערך ה"מיושנת" שלו במהלך בועת הדוט-קום של סוף שנות ה-90, וגם כאשר הקורונה הגיחה ודחפה מניות צמיחה לתוצאות פנטסטיות ביחס למניות הערך. הוא לא נטש את אמונותיו אז, ונראה שהוא לא נוטש אותן גם כעת.

ההימור הכי טוב שלכם הוא בשמירה על פשטות

אולי הימור היא מילה לא נכונה בכל הנוגע להשקעות אבל בינינו, אין מתכון להשקעה מושלמת. מחקר אחר מחקר הראה שרובם המכריע של מנהלי השקעות לא מצליחים "לנצח" את השוק, והמעטים שהצליחו לעשות זאת בתקופות קצרות לא הצליחו לשחזר את ההצלחות לאורך זמן. גם התמהיל שלכם הוא כנראה ולא מושלם, הקצאות הנכסים מבוססים על מודלים משנות ה-70 שלא השתנו יותר מדי מאז ואולי הגיע הזמן שיותאמו למציאות הנוכחית שבהן השקעות אלטנטיביות נגישות יותר יותר למשקיעים. מה גם שהקצאת נכסים נערכת בדרך כלל על פי הגיון ולא רגשות. לומר שאני יכול לסבול סיכון גבוה בעת הקצאת הנכסים ולראות את התיק מאבד עשרות או מאות אלפי שקלים בחודש זה לא אותו הדבר.

גם אני חטאתי בזה המון. תקופות רבות שהסתמכתי על חדשות כלכליות בכדי לנסות לחזות את העתיד, במקביל חיפשתי דעות של "יודעי דבר" בכדי לאשר את האמונות והמחשבות שהתרוצצו לי בראש ואכן מצאתי כאלה. לא פעם מימשתי את ההשקעות הכי רווחיות שלי והזרמתי כספים לאלו שהפסידו בכדי להתחרט ולחזור על זה שוב בהמשך. אני מודה באנושיות ובפגמים קוגניטיביים המובנים בה ואני מניח שתזדהו.

בהקשר הזה אני מעריך את וורן באפט, ולא רק מהסיבה שהוא נוטה להחליף רכב כל 8 שנים ואין שום דבר נוצץ במה שהוא מביא לעולם פרט לערך והתמדה. במכתביו לבעלי המניות במרוצת השנים נתן באפט כמה עצות זהב שרלוונטיות כעת יותר מתמיד: "גיבוש דעות מאקרו או הקשבה לתחזיות השוק של אחרים זה בזבוז זמן ומסוכן כי זה עלול לטשטש את החזון שלכם לגבי העובדות החשובות באמת". באפט לא פעם הדגיש שתקופת ההחזקה האהובה עליו היא לנצח וכן ששוק המניות הוא מרכז להעברת כסף בין הסוחרים האקטיביים ואלו שמפנים את הראש וממתינים. חוסר בפעילות אקטיבית נראית לו כהתנהגות אינטליגנטית לחלוטין.

זמן טוב להיערך מחדש

1. להתאים תכנית\תמהיל – נפלתם על תקופה טובה לבדוק את סובלנות הסיכון שלכם וזה זמן טוב לעשות התאמות בכל הקשור להקצאת הנכסים. סבילות לסיכון מגיעה בשתי צורות. הראשונה היא כמה סיכון תוכלו להרשות לעצמכם, פונקציה של מתי תהיו עשויים להזדקק לכסף. תזכורות שלטווח קצר\בינוני לא מתאימות מניות ברוב המקרים. השניה נוגעת בנוחות ושקט נפשי. להפסיד שעות שינה או לבטל תכניות אישיות ומשפחתיות בגלל שהתיק ירד בערכו מרמזים שהקצאת החלק המנייתי היתה גבוהה מדי.
2. צמצום עליות – מחקרים מצאו שעלויות נמוכות בדמי ניהול היו "המנבא המוכח ביותר לתשואות עתידיות של קרנות" כאשר משווים קרנות נאמנות דומות. העדיפות היא לקרנות אינדקס שעוקבות באופן פסיבי אחר מדדים במקום לנסות לנצח אותם. ממליץ לכם על פרויקט מיפוי קרנות הנאמנות של זיק (וגם על הבלוג עלילות זיק שכולל תובנות אישיות במסעו לחופש כלכלי המשלבות פרקטיקות קלות להבנה ולביצועה). כמו כן, שימו לב לעלויות יועצים למיניהם, דמי משמורת אם קשה לכם לעשות את המעבר המנטלי מהבנק לבית השקעות, עמלות קניה ומכירה וגם מיסוי שהוא קריטי להבנה וייעול בתיק מסועף אשר מורכב מתיק השקעות פרטי, גמל פנסיה ואלטרנטיבות אחרות.
3. לא לנטוש את התכנית – אין תמהיל מושלם ואין משהו שמתאים לכולם. על פי וואנגארד "אימון מנטלי" שקשור בהשקעות יכול להיות מתורגם ל1.5% של תשואה. נשמע לי הגיוני. הדבר החשוב ביותר שאפשר לעשות הוא להיצמד לתכנית שהגדרתם עבורכם. רוב אסטרטגיות ההשקעה עובדות, כל עוד המשקיעים עומדים בהן. להיצמד לתכנית זה לא קל וזה לא קשור לניהול השקעות בכלל. אלא לניהול המרכיב האנושי.

בראיה קצרת טווח כל ירידה נוכחית מרגישה כמו סיכון גדול ובסיס למפח נפש, בראייה ארוכת טווח כל ירידה בעבר (בדיעבד) נראית כמו הזדמנות קניה טובה מאוד. תמצאו את המקום השקט שלכם על הטווח בשכלול כל מה שכבר נכתב ואתם מכירים.